השואה והפצצה
כל פעם, שמעלים את זכר השואה בהקשר פוליטי זה או אחר לחיזוק דעה לגבי עניין ששייך להווה ומנסים להשכיל אותנו או לגלות לנו " אמת." המתבססת על לקחים משואת עמנו, ;לפני למעלה משבעים שנה, בזמן מלחמת העולם השנייה, שהייתה הנוראה והמדממת ביותר בהיסטוריה האנושית..
אני חש חלחלה וכעין צמרמורת שעוברת בגופי. זה לא משום שאני אישית ניצלתי ממוות בטוח שהיה צפוי לי, אלא יותר בגלל התחושה של חילול הקודש וזכרם של רבים כל כך שהכרתי ושלא זכו להינצל ואבדו לנצח .
בראש וראשונה אבי שנלקח ממני ומאימי בעודי ילד קטן ולא זכיתי לראותו יותר, אבל גם כל חברי לכיתה בגימנזיה היהודית בעיר קלוז שבטרנסילבניה ועוד בני משפחה וחברים רבים אחרים, כל אלה שנספו והם אינם ניצולי שואה. הם הקורבנות שקולם לא נשמע מאז ואני מרגיש שאין לאף אחד זכות לדבר בשמם ולהצדיק דעה או מעשה פולטי זה או אחר המתאים להשקפת עולמו בדור הזה.. לא ייתכן שמאורעות ומקרים מעוררים מחלוקת ישמשו אנשים כאלה שמרשים לעצמם להשתמש כדי להוכיח את צדקתם או את השקפת עולמם במילים ובדימויים הלקוחים מהתקופה האפלה והכואבת ביותר של העם היהודי וחלקים גדולים אחרים של העולם כולו.
בימים האחרונים נגרם לי זעזוע נוסף וקשה לי להירגע מאז ששמעתי את הדברים.
מדובר בדברי ראש הממשלה בנימין נתניהו בביקורו בפולין במחנה ההשמדה אושוויץ וזה מה שהוא אמר:
"בזמן השואה איש לא בא לעזרתנו. בעלות הברית ידעו על השמדת היהודים ויכלו בנקל להפסיק אתה על ידי הפצצת תאי הגזים והמשרפות בבירקנאו.
והוא המשך:"היום אנחנו יודעים שלא יכולים לסמוך על אף ועלינו לשמור על ביטחוננו בעצמנו ואנו יכולים לעשות זאת בזכות הצבא החזק שיש לנו"
רמז ברור שעלינו לפעול לבד באיראן ואין לנו לסמוך על אף אחד כולל בעלת בריתנו, ארצות הברית.
צר לי על ראש הממשלה ועוד יותר צר לי עלינו שזה מה שיש לנו, אני דואג לגורל בניי ונכדי ולא מהמזימות שרוקמים אויבנו אלא מהאיוולת, השטחיות והבורות של מנהיגינו שמסוגלים להביע דעות מופרכות..המעידות על בורות וחוסר רגישות בנושאים בעלי חשיבות עליונה לגורל העם היושב בארץ..
אינני רוצה להתייחס כאן לרמז מה עלינו לעשות בשאלת הגרעין האיראני. אני יודע שנושא זה הוא רגיש מאד ויש לגביו חילוקי דעות. כך נמשך הדבר כבר שנים אחדות. לא היה ואין שום הצדקה להתייחס לסכנות שקיימות מצד איראן לאושוויץ ולשואה.
על הממשלה לעשות הכול כדי להתמודד עם הסכנות שבהן נתונה מדינת ישראל אבל אין התקופה הזאת זהה או אפילו דומה במשהו ומשום בחינה למה שהיה לפני שנות דור, בזמן מלחמה אחרת ומציאות שונה מכל הבחינות
אם רוצים באמת להפיק לקחים מהשואה ורוצים למנוע אפשרות שאירועים מהסוג הזה יחזרו בעתיד , מותר וחובה לחנך וללמד את לקחי השואה במסגרת נושאים ערכיים ומוסריים לנהל מאבק בלתי מתפשר נגד גזענות, רמיסת זכויות האדם, ולהתנגד לרעיונות של עליונות גזעית ושל מלחמת קיום בו מותר לחזקים לנצל את החלשים ואף להשמיד אותם לטובת מרחב מחיה עבורם..
מעומק הרגשות שיש כלפי השואה ומלחמת העולם שהיו החלק העיקרי של ילדותי אני מזדעזע כל פעם מחוסר הרגישות ובמידה רבה גם מחוסר הכבוד למיליוני הקורבנות שאבדו בזמנים ההם. אין גבול לאיוולת הזאת וזה התבטא למשל במעשה הנורא של הלבשת ראש הממשלה המנוח יצחק רבין במדים נאציים שנשאו מפגינים חסרי צלם אנוש בהפגנה.
איך העזו יהודים לצאת בסיסמאות, שהשוו פינוי יישובים בשטחי יהודה חבל עזה והשומרון ודימו אותם למעשי הנאצים ולשואה אפילו אם המעשים האלה נעשו על פי החלטות לגיטימיות של ממשלה ישראלית ומתוך שיקולים מדיניים חוקיים.
ראש הממשלה בביקורו במחנות המוות בפולין יכול היה לחשוב על משפט טעון השראה ורגש ולהתייחס לתקווה שהאנושות למדה את לקח השואה ובשום מקום לא ישלימו יותר עם תופעות של גזענות ואלימות שמרימים ראש שוב פעם בימינו אלה במקומות רבים בעולם. התשובה האמיתית היחידה הקיימת לשואה היא ערכית מוסרית וחינוכית בלבד.
בעיות הטחון של ישראל הן אמיתיות ויש למצוא להן פתרון בדרכים שונות מדיניות וצבאיות אך בשום אופן אין לגזור מהן השוואות לשואה. כאשר ראש הממשלה בחר להשמיע את עמדתו הידועה כלפי הסכנה מצד אירן הוא בחר בביטוי שטוח ונדוש שהוא חוזר עליו בכל הזדמנות והפעם בהסתמך על אגדה שנפוצה בציבור בארץ כבר שנים רבות :, שאפשר היה להפסיק את הפתרון הסופי באמצעים צבאיים שהיו זמינים לבעלות הברית בשעתו ובנקל..
ראוי היה שלפני הבעת דעה בנושא כל כך חשוב ומכריע כמו עצירת השואה או מניעה אפשרית של השואה אילו רק בעלות הברית היו רוצים ומחליטים להפציץ רכבות ואת תאי הגזים ,
נושא משרה רמה ישראלי בעל סמכות היה צריך להיפגש ולהתייעץ עם היסטוריונים מומחים בנושא כדי לשקול היטב את דבריו ולא להסתכן באמירות שאין מאחוריהן בסיס עובדתי רציני ומוכח. כזו היא האמירה בדבר מניעת השואה באמצעות הפצצות של תאי הגזים או דברים אחרים.
בדעת הקהל מזה שנים רבות התקבלה כבר הדעה שניתן היה להפציץ מהאוויר את פסי הרכבת המובילים למחנות המוות בפולין או וגם את תאי הגזים ששימשו להמתת יהודים במחנות עצמן.ובזה לחבל במערך ההשמדה במידה כזאת שהיה נמנע מהגרמנים להמשיך לבצע את הפתרון הסופי
\אינני היסטוריון או מומחה צבאי וכשאני מתייחס לנושא הרגיש הזה אני מסתמך על: ניסיון אישי, ועל ספרים רבים שקראתי על התקופה ההיא בהיסטריה וכאמור גם בזיכרונותיי נימים החוקים ההם.
.האם ניתן היה למנוע את השואה על ידי הפצצת פסי הרכבת?
בשני ביוני 1944 הפציצו האמריקאים באמצע היום את העיר קלוז בטרנסילבניה ואני הייתי שם, באותו יום, במחנה ריכוז ארעי בבית החרושת ללבנים.
רוב היהודים כבר לא היו שם כי נשלחו למחנות בפולין במשלוחים שיצאו ברכבת כל יומיים. ההפצצה הייתה משהו שלא ניתן לשכוח. בפחות מחצי שעה נפלו על העיר 1200 פצצות. הופצץ אזור התעשייה שם היינו אנחנו היהודים שנותרו שם ביניהם אימי ואני , מרכז העיר ואזור תחנת הרכבת ופסי הרכבת המובילים מחוץ לעיר.
באותו ים הופצצו מקומות רבים על הציר מזרח מערב, לא כדי למנוע את גרוש היהודים אלא כדי למנוע תגבורת גרמנית מחזית המזרח למערב שלושה ימים לפני מבצע הפליחה לנורמנדי. העיר קלוז ספגה נזקם כבדים ולצערנו בתחנת הרכבת נהרגו בהפצצה הזאת גם חמישה בחורים יהודים שהיו שם כדי לנקות רכבת שחזרה מפולין לקראת המשלוח הבא של יהודים מבית החרושת ללבנים.
למרות ההפצצה והנזק הרב שנגרם לבית הנתיבות ולפסי הרכבת, כעבור יומיים יצא מבית החרושת ללבנים המשלוח האחרון של יהודים לאושוויץ.
הודות למזל ולמקריות בלתי רגילה אימי ואני לא היינו בקבוצה הזאת שנשלחה לאושוויץ, ברגע אחרון ממש והודות לתושייה יוצאת מהכלל של אימי צירפו אותנו לקבוצה של 350 יהודים שבעתיד יישאו את הכינוי "ניצולי רכבת קסטנר"
עזבנו את המחנה הזה אחרונים ב10 ליוני 1944 ברכבת לבודפשט. כבר בתחנה ראינו את הנזקים של ההפצצה, קרונות רכבת וקטרים הועפו למרחקים גדולים ולפעמים הם נחתו על בתי מגורים או על בנייני התחנה, בית הנתיבות, עם אולם ההמתנה הגדול היה הרוס. ובכל זאת הרכבת. נסעה ואנחנו הגענו כעבור יממה לבודפשט.בדרך הרבינו לראות את עקבות ההרס, בכל מקום הצליחו לסלק את הפסים הפגועים את הקטרים והקרונות ופינו את המסילות שתיקנו כדי שמערכת ההסעה של הרכבות תמשיך לתפקד
במשך בכל המלחמה ובעיקר משנת1943 כאשר ההפצצות של פיקוד המפציצים האסטרטגי של בעלות הברית התחיל בהפצצות שיטתיות של גרמניה באמצעות מאות ובהמשך אלפי מפציצים כבדים אחת המטרות האסטרטגיות המרכזיות הייתה פגיעה ברשת הרכבות שהייתה חיונית ביותר ביכולת הגרמנים להמשיך במלחמה ולהעביר לכל החזיתות גייסות, כלי נשק ואספקה.
למרות המאמץ האדיר שהושקע הצליחו הגרמנים שלגבי יעילותם אין חילוקי דעות, לתקן במהירות נזקים שנגרמו למערך הרכבות ועד לסוף המלחמה ממש המערך הזה תפקד בכל החזיתות
אבל היו עוד מטרות אסטרטגיות שצי המטוסים האדיר של בעלות הברית ניסה ולא הצליח להשיג. אחת המטרות החשובות ביותר בוודאי הייתה הריסת תעשיית הנשק וייצור הטילים של הגרמנים. מראשית פעולתו של פיקוד המפציצים ,זאת הייתה מטרה בעלת חשיבות עליונה, ולמרות שאלפי מטוסים ומיליוני טונות של פצצות הוטלו על מרכזי תעשיית הנשק הגרמני, התעשייה הזאת המשיכה לייצר ואפילו הגדילה את תפוקתה.
תעשיית הנשק הגרמנית הגיעה לשיא התפוקה בשנת 1944 כאשר צי המפציצים של בעלות הברית נהנה כבר משדות תעופה על אדמת אירופה והלופטוופה היה חסר אונים בהגנת שמי גרמניה מתקיפות אוויר.
אנחנו ראינו זאת היטב כשהיינו בברגן בלזן ובדרך לשם כאשר עברנו דרך חלקים גדולים של גרמניה בקיץ 44.
אין לתאר במילים א העוצמה של מאות רבות של מפציצי ענק הטסים בשלווה במבנים מסודרים וללא הפרעה. מדי יום הם עברו מעל מחנה הריכוז בדרכם אל ערי צפון גרמניה ולפני זה כאשר נסענו ברכבת דרך גרמניה והצלחתי לשבת עם הרגליים בחוץ, בפתח קרון המשא, נגלן לעיני מחזות הזויות שלא מן העולם הזה, הרס נורא בערים שעברנו דרכן במסענו ואשר במקרים רבים נמחקו ונחרבו עד אפר.
ההפצצות הביאו אסון כבד על גרמניה ועל עמה, אין אנו מרגישים או צריכים להרגיש חמלה וצער על אובדן חיים רבים כל כך, הם תמכו כולם במעשי הנאצים ולא חסו על הקורבנות, בין אם היו בני עמים שונים ובמיוחד יהודים הסבל שסבלו הגיע להם והם הביאו אותו על עצמם בדעה צלולה. לעומת זאת התועלת הצבאית של ההפצצות הכבדות על גרמניה נשארה נושא לוויכוח בין המומחים עד לימינו אלה. הסיפור שניתן היה להפסיק את הפתרון הסופי על ידי הפצצה מהאוויר נשארה בעיני אגדה חסרת בסיס וחבל לחזור עליה שןב ושוב.
עובדה היא שברית המועצות שהיו לה הישגים לא משוערים ובלתי רגילים בזירה הצבאית עד כדי כך שלמעשה היא שנצחה במלחמה, במחיר קורבנות במיליונים רבים של חיילים ואזרחים, לה לא היה צי של מפציצים אסטרטגיים בכלל וחיל האוויר שלה שגם הוא היה מעולה ובעל עוצמה רבה, פעל כמעט אך ורק בסיוע לקרבות שהתנהלו על הקרקע,
ביחד עם הפעלה מסיבית של כל סוגי הארטילריה.
האם אפשר היה להפציץ את מחנות הריכוז ובכך להפסיק את השמדת מיליוני יהודים. הלוואי וכך היה. אך לצערנו אין שום בסיס להערכה הזאת.
בוודאי ניתן היה להפציץ מחנות ריכוז אך כל מה שהיה קורה במקרה כזה, שהיו המון נפגעים בקרב האסירים והתעמולה הנאצית הייתה משתמשת בתמונות זוועה של פגיעות והרג של אסירי המחנה על ידי בעלות הברית
ספק רב אם באמצעים שעמדו לרשות להקי המפציצים היה די כדי לפגוע במדויק במתקני ההשמדה שהיו במחנות המוות. באותם ימים עדיין לא היו קיימות פצצות חכמות עם רמת דיוק גבוהה, ספק גם אם תצלומי האוויר של הזמנים ההם אפשרו זיהוי מדויק של תאי הגזים והמשרפות..
אני לא ראיתי או קראתי בשום מקום שעצם ההפצצה והתנאים הדרושים להצלחתה קרי הריסת תאי הגזים נבחנו בצורה מקצועית ושהוסקו מסקנות מתאימות לגבי הסיכוי למנוע את המשך הפעלתם
עבור היטלר השמדת היהודים לא הייתה רק מטרת המלחמה אלא הרבה יותר מכך.
מסיבה בלתי ניתנת להבנה ולהסבר דבקותו במטרה של השמדת היהודים הייתה למטרת חייו שלא נסוג ממנה עד יומו האחרון.
..הטירוף הזה הביא לכך שבסדר העדיפויות במלחמה, ואפילו בזמנים הקשים ביותר לגרמנים, כאשר הובסו שוב ושוב ברוסיה, בצפון אפריקה ובאיטליה. המשיכו הרדיפות והשמדת היהודים אפילו על חשבון המערכה הצבאית. . כאשר היה כבר ברור לכל שאין עוד סיכוי לניצחון וזה קרה כבר בחודש דצמבר 1941, במפלה לפני מוסקבה והצטרפות אמריקה למלחמה באותו זמן ממש, היטלר וחבורת שותפיו בהנהגה הנאצית הבינו היטב שהמשך רדיפת היהודים פירושו עבורם שהם עצמם לא יישארו בחיים אחרי מפלה במלחמה..
לכן לא היה שום סיכוי להפסיק בדרך צבאית את ביצוע הפתרון הסופי . היטלר וחבר מרעיו המטורפים לא היו נסוגים מעניין זה אפילו שידעו כבר שעל מעשיהם אלה הם ישלמו בחייהם..
לעומת כל זאת, מזעזעת העובדה שבשעה שהיטלר וחבר מרעיו ראו בהשמדת היהודים מטרה בעלת חשיבות עליונה והקצו אפילו משאבים חיוניים לביצועה, בעלות הברית ידעו ושתקו ועשו מעט מאד, מעט מדי, כדי לשבש או לנסות לעצור את המעשה הנורא שהבצע לנגד עיניהם ונגד עיני העולם..
אפילו שהפצצת מערך ההשמדה לא הייתה מעשית, היו יכולים לנקוט בצעדים רבים אחרים שהיו יכולים להביא תועלת.
אחד הדברים הבולטים בחוסר המעש הזה היה שבכל השנים ובעיקר משנת1943 עם האצת קצב ההשמדה, עד לסוף המלחמה, לא הוקמה שום זרוע צבאית מבצעית מבין אלפי הזרועות מסוג זה שהפעילו בעלות הברית, שמשימתה המוגדרת הייתה צריכה להיות שיבוש וחבלה בפעולות המתנהלות נגד היהודים באירופה הכבושה.
הפעולות האלה דרשו מודיעין, תעמולה, הפעלת יחידות מיוחדות וסוכנים וגם הפצצות במידה והיה סיכוי להשיג תוצאות מהן. .
היה מקום וצורך גם בארגון בריחה והצלה של המונים,יצירת תשתיות למעבר גבולות לארצות ניאוטראליות כמו שוויץ שבדיה ספרד פורטוגל וכד
אבל כל זה לא קרה ,.בעלות הברית עשו הכול כדי להסתיר כל זיקה אפשרית וקשר בין המלחמה והשאלה היהודית. (ראה ספרו של פרופ שלמה אהרונסון על בעלות הברית והשואה)
בכל מקרה, שתיקה וחוסר מעש של בעלות הברית וגורמים אחרים רבי השפעה בזמן השואה, כמו שתיקת הוותיקאן, כנסיות אחרות,הארצות הניאוטראליות, ארגון הצלב האדום העולמי ועוד ארגונים ומוסדות שפעלו מחוץ לאירופה הכבושה,
השתיקה הזאת ואולי גם המחדלים הרבים של היישוב היהודי בארץ ישראל ושל הציבור היהודי הגדול ורב ההשפעה בארצות הברית השאירו כתם שחור בהיסטוריה שרואים את אותותיו חרוטים עד לימים אלה כאשר מעשי זוועה ורצח ממשיכים להתרחש במקומות רבים, קרובים או רחוקים,
בהזדמנות הזאת לא אתייחס לדברים נוספים די בהערותי לנושאים שהעליתי עד כאן
אשר יזרעאל
ראשון לציון
לכ העורך בעיתון הארץ
אני יודע שהמאמר ארוך ואני הכותב אינני אישיות ידועה, למרות זאת עליך להאמין בבקיאות שלי בנושאים שכתבתי עליהם ואם תפרסם תהיה בטוח בתגובות חריפות רבות. כמובן שנתן לערוך ולקצר במידת הצורך אב אני מבקש שבאם יפורסמו הדברים , אל תוציא את נשמתם.
לכל צורך וברור נוסף אני לרשת כל מי שמעוניין:
אשר יזרעאל
ראשון לציון
039472631 או 0345411431 + המייל
